אשפוזים חוזרים ונשנים בבתי החולים מטלטלים את המטופל ועלולים, במיוחד בדמנציה, לקדם מצב של דליריום – בלבול קיצוני וניתוק. איך מאבחנים דמנציה וסקולרית, מהם גורמי הסיכון, וכיצד מטפלים בחולים בביתם במקרה של מחלה נלווית המחייבת אשפוז?
מהי דמנציה?
דמנציה (שיטיון או קיהיון בעברית) היא תסמונת המאופיינת בירידה קוגניטיבית המלווה גם בירידה תפקודית. לרוב היא מתפתחת באיטיות, על פני עשר שנים בממוצע, כשעם הזמן עשויות להתווסף לה תופעות כגון ירידה בזיכרון, קשיים בדיבור ובבליעה, בעיות התמצאות ועוד. ישנם כמה סוגים של דמנציה כאשר השכיח מכולם – 80%-60% מהמקרים – הוא אלצהיימר. בכחמישית מהמקרים מדובר בדמנציה וסקולרית, ותיתכן גם מחלה המערבת את שני הסוגים הנפוצים.
מהי דמנציה וסקולרית?
דמנציה וסקולרית נגרמת כתוצאה מפגיעה בכלי דם במוח. היא יכולה להופיע לאחר אירוע מוחי עקב חסימה של כלי דם. על פי רוב, התופעה הזאת אופיינית יותר לבני 65 ומעלה, אך היא עשויה להתרחש גם בגיל צעיר יותר. היא שכיחה יותר בקרב גברים.
האם ישנם גורמי סיכון?
בהחלט. תופעות קרדיו-וסקולריות כגון סוכרת, לחץ דם גבוה ושומנים בדם מוכרות כמגבירות סיכון ללקות בדמנציה וסקולרית, וכך גם עישון סיגריות, צריכה מוגברת של אלכוהול והימנעות מפעילות גופנית.
מהם התסמינים?
בהשוואה לסוגים אחרים של דמנציה, בדמנציה וסקולרית ההידרדרות נחשבת למהירה יחסית. הסימפטומים משתנים מאדם לאדם ותלויים באזור שנפגע: אם מדובר בכלי דם קטן, ייתכן שיחלוף זמן רב בטרם יבחינו בפגיעה, ובינתיים, הנזק עלול להצטבר. בדרך כלל התנהגות גלויה, דוגמת ירידה בזיכרון או בכושר הדיבור, מדליקה נורה אדומה.
איך מאבחנים דמנציה וסקולרית?
המשימה הדחופה ביותר, שעליה אמון בעיקר הנוירולוג בבית החולים, היא לוודא שהמטופל אינו נמצא בעיצומו של דימום או אירוע מוחי. בדיקת הדמיה – CT או MRI – תוכל לאתר חסימה, אם יש כזו. לאחר מכן ניתן להפנות את המטופל לרופא גריאטרי לצורך אבחון והמשך טיפול. קופות החולים מפעילות מרפאות ייעודיות לכך, וניתן לבצע את האבחון וההערכה במסגרתן או באופן פרטי בבית המטופל. לצורך אבחון דמנציה ישנם מבחנים מקובלים כגון Minimental (MMSE), המסייעים הן בזיהוי התסמונת והן בהערכה של רמת המחלה באותה נקודת זמן. לצד המבדקים הקליניים סביר שיילקחו דגימות דם, כאשר ממצאי הכימיה ושיעור הוויטמינים בדם מסייעים אף הם באיתור או שלילה של סוגי דמנציה.
כיצד מטפלים בחולים?
לא אחת, ניתן לעכב הידרדרות של דמנציה. אם מדובר למשל בחוסר בוויטמינים כגורם עיקרי, או במה שכונה בעבר פסאודו דמנציה – תופעה הקשורה בדיכאון בעיקר – ניתן לכאורה לפתור את שורש הבעיה. דמנציה וסקולרית ניתנת בדרך כלל לשיפור בעזרת איזון של גורמי הסיכון: הפסקת עישון, הורדת שומנים בגוף, איזון לחץ דם וסוכרים, פיזיותרפיה ופעולות מוטוריות שונות של הפנים במטרה לשפר את זרימת הדם למוח. באשר לתרופות המסייעות לעיתים בעיכוב דמנציה, אלו נחשבות ליעילות פחות במקרה של דמנציה וסקולרית. חולה שאובחן יישאר במעקב ויטופל בשילוב המערך הפרא-רפואי: דיאטנים לשינוי תזונה, בעיקר במקרה של הפרעות בליעה, פיזיותרפיסטים, מאמני כושר ייעודיים וכדומה. לצד זאת, וככל שיחלוף הזמן, סביר שיידרש גם טיפול אינטנסיבי יותר במצבים אקוטיים אופייניים כמו זיהומים, פצעי לחץ, דלקות ריאה, דלקות בדרכי השתן או שאיפת מזון לקנה הנשימה.
מהם יתרונות האשפוז הביתי?
דמנציה היא כאמור מחלה מתמשכת, והמטופלים עשויים להגיע שוב ושוב לאשפוזים. לתופעת “הדלת המסתובבת” במיון ובמחלקות הפנימיות עלול להיות מחיר כבד מבחינתם, כאשר חולים בדמנציה נוטים לדליריום – מצב בלבולי חריף. חלופת האשפוז הביתי חוסכת מהם את הטלטלות ומשאירה אותם בסביבתם המוכרת והיומיומית, עם האוכל הביתי, המיטה והפינה שלהם וכמובן בני המשפחה. בעצם ההישארות בבית יש משום הקלה גדולה עבור החולים, עד כדי האטה ממשית בקצב ההידרדרות של הדמנציה. זאת לצד ההימנעות משהייה ממושכת בסביבה הנוטה יותר לזיהומים ולחיידקים עמידים.
מה כולל האשפוז הביתי?
אשפוז ביתי אקוטי נמשך בדרך כלל שלושה עד חמישה ימים. במהלך האשפוז פוגשים את המטופל או המטופלת רופאים/ות ואחים/ות בתדירות הנחוצה ולפחות פעם ביום. הם מעניקים להם את כל מעטפת הטיפול המתבקשת: חבישת פצעי לחץ, עירוי נוזלים במצב של התייבשות, אנטיביוטיקה במקרה של אבחון זיהומים ודלקות (הנפוצות הן דלקות ריאה ודלקת בדרכי השתן וכן צלוליטיס), נטילת דגימות דם ושתן והעברתן למעבדה, הכסת קתטר אם עולה הצורך ועוד. ביתר הזמן נמצא כל מטופל בהשגחת מטפל עיקרי בבית (הימצאותו של מטפל כזה, בדרך כלל בן משפחה או עובד סיעודי, היא תנאי לאשפוז הביתי). הצוות הרפואי מסביר למטופל ולמטפל העיקרי את כל מה שנחוץ להבין ולדעת, ובכלל זה תזונה רצויה, החשיבות שבשינויי תנוחה והפניה לעובדים סוציאליים. המוקד הטלפוני של שרן זמין 24-7 לכל מקרה של החמרה, שאלה או צורך בדיווח וייעוץ. בתום תקופת האשפוז הביתי חוזרים המטופלים למעקב של רופא/ת המשפחה, כאשר כלל הפעולות שבוצעו במסגרת האשפוז מתועדות ומועברות לתיק הרפואי שבקופת החולים.
כיצד מגיעים לאשפוז ביתי ומי זכאי?
הזכאות לאשפוז בית, כמו גם ההתוויות הרפואיות המתאימות לו, מוגדרות על פי הקריטריונים שקבע משרד הבריאות. לחלופת האשפוז הביתי זכאים חברי כל קופות החולים בהפניה של רופאי משפחה והקהילה.
הרפואה של העתיד
“אין ספק שזו הרפואה של העתיד”, אומר ד”ר מחמוד עאמר, מומחה ברפואה פנימית וגריאטרית ורופא במערך אשפוזי הבית של שרן. כמי שעבד גם בקופות חולים ובבתי חולים, הוא יודע לעמוד מקרוב על יתרונות האשפוז הביתי: “לכל חולה יש סביבה משלו, האוכל המוכר וכמובן תמיכה משפחתית – את כל אלה אי אפשר לקחת לבית חולים. זהו יתרון גדול לכל מאושפז, נפשית ופיזית, ועל אחת כמה וכמה במקרה של דמנציה”.