אימונים מתונים לגוף וגם למוח הם חלק אינטגרלי מהטיפול בסובלים מדמנציה, ויש בהם כדי לעכב הידרדרות של המחלה. מתברר שאקטיביות, מצב רוח ותמיכה משפחתית חשובים לא פחות מהתרופות
קשה להצביע על גורם ישיר לדמנציה לסוגיה השונים. ידוע כי הגנטיקה משפיעה, אך גם כי לאורח החיים יש תפקיד מרכזי. פעילות גופנית, המגבירה את זרימת הדם למוח ועשויה לשפר את תפקוד התאים במוח עצמו, מוכרת כגורם חשוב בעיכוב דמנציה ובהפחתת הסיכון לפתח אלצהיימר בגיל מבוגר יותר. על פי חלק מהמחקרים, מדובר בשיפור של עד כדי 50% ביחס לאנשים שאינם פעילים גופנית.
להתעמלות יכול להיות תפקיד חשוב לא רק במניעת דמנציה. ד”ר מחמוד עאמר, מומחה ברפואה פנימית וגריאטרית ורופא במערך אשפוזי הבית של שרן, מציין כי פעילות פיזית עשויה גם לעכב הידרדרות בקרב חולים. זאת, בין היתר, הודות להזדמנות שהיא מספקת ליצור קשרים חברתיים ולשמר מידה של עצמאות.
מהבחינה הפיזית והנפשית, לפעילות ספורטיבית של חולי דמנציה יש פוטנציאל לשפר את מצב רוחם, להבטיח להם שינה טובה יותר, להפחית את הסבירות להפרעות ביציאות, לשמר כישורים מוטוריים, לצמצם את הסיכון לפגיעות מנטליות הקשורות לדמנציה ואפילו לשפר זיכרון. מחקרים אחדים אף הראו מעין נסיגה של הדמנציה, כלומר חזרה לרמות נמוכות יותר של המחלה, בקרב מטופלים בגיל הביניים שהקפידו להתעמל.
סוג הפעילות הספורטיבית תלוי כמובן ביכולות ובהעדפות האישיות של כל מטופלת ומטופל. רכיבה על אופניים, ריצה קלה או שחייה תחת השגחה מוכרות כפעילויות מומלצות במסגרת הטיפול בחולים דמנטיים. לשחייה, נוסף על ההפעלה הפיזית המשולבת של הגוף, יש יתרונות נוספים, כאשר רבים מוצאים את השהייה במים כחוויה מרגיעה ומשחררת. מחקרים אף גילו כי שחייה עשויה לשפר את שיווי המשקל ובכך להפחית סיכון למעידות בקרב מבוגרים.
20 דקות עד שעה, שלוש פעמים בשבוע
רופאים בארץ ובעולם ממליצים למטופלים לסגל שגרת אימונים קבועה, למשל: הליכה בת שעה החוזרת שלוש פעמים בשבוע, ואפילו פעילות גופנית של 20 דקות באותה התדירות. בנקודה זו מזכיר ד”ר עאמר כי במסגרת הטיפול במבוגרים, חשוב להשגיח עליהם היטב במהלך הפעילות. כאבים בחזה או קוצר נשימה הם אור אדום שמחייב לעצור את הפעילות, לבל ילקו חלילה באירוע לבבי.
גם כאשר המטופל המבוגר מתקשה לצעוד לאורך זמן, חשוב להקפיד על תנועתיות: סיבובי גפיים, כתפיים וראש, מתיחות גוף וכמובן שינויי תנוחה. כל פעילות פיזית, גם בישיבה ואפילו בשכיבה, חשובה לשם עיכוב ההידרדרות במחלה ומניעת תופעות הנלוות לה כגון פצעי לחץ ודיכאון.
פעילות גופנית היא רק חלק אחד של הסיפור. היא משתלבת באופן מיטבי עם תזונה נכונה, כשגם כאן יש חשיבות להקפדה הן כמהלך מניעתי והן במסגרת הטיפול. ההמלצה לחולים היא להימנע ככל שניתן מצריכה של מזונות עתירי סוכר, פחמימות ריקות ושומן טראנס, כמו גם ממזון מעובד ומאלכוהול. עישון סיגריות הוא כמובן מחוץ לתחום.
המלצה נוספת לשיפור הקוגניציה היא מה שמכונה “אימוני מוח” – קריאת ספרים, פתרון פאזלים ותשבצים למיניהם, לימוד שפה, כתיבה ביד הנגדית לזו החזקה, השתתפות בפעילות תחרותית במועדונים וכדומה. “זה חשוב לזרימת הדם ולמצב הרוח, והקשר בין הפיזי למנטלי אינו מוטל בספק”, אומר ד”ר עאמר. לדבריו, “בעצם הפעילות האקטיבית יש משום החזרת שליטה מצד המטופל, אשר לא אחת הולך ומאבד את עצמאותו. וזה, יחד עם התמיכה המשפחתית, עשוי למנוע דיכאון, ניתוק ובלבול, ולכן חשוב לא פחות מהתרופות”.