קבוצת תמיכה בזום למטפלים עיקריים – הוספיס בית

אתכם לאורך כל הדרך

טיפול בבן זוג או הורה בסוף חייו מציב אתגרים לא פשוטים.  בדיוק לשם כך פיתחה שרן שירות חדש, ייחודי וחינמי: קבוצת תמיכה למטפלים עיקריים, שנפגשת אחת לשבוע באופן מקוון. אתם מוזמנים לשמוע, לפרוק, לרכוש כלים להתמודדות עם הסיטואציה המורכבת – ואפילו לצאת ממנה נשכרים

הוספיס בית הוא פתרון אופטימלי לחולים רבים במצב סופני. הוא מאפשר להם להישאר בסביבה הטבעית והמוכרת ולהימנע ממעבר למוסד רפואי או סיעודי. עבור בני המשפחה המטפלים בהם, מדובר בסיטואציה מורכבת, המשנה את חייהם ללא היכר לעיתים בין לילה ומבלי שהוכשרו למשימה. לעיתים זהו טיפול בהורה מזדקן שתפקודו הולך ומידרדר, לעיתים בבן זוג שחלה בסרטן, ולעיתים בבן משפחה אחר הסובל ממחלה כרונית קשה. זו יכולה להיות התגייסות לזמן קצר או ליווי ארוך שנים. כך או כך, הטיפול עשוי להיות מאתגר ומתגמל כאחד. הוא יכול להיות בלתי צפוי, תובעני, להיראות כמשהו שלא ניתן להתמודד עמו. פעולות שגרתיות כמו יציאה לעבודה, סידורים וניהול סדר יום עלולות להתגלות כבעייתיות עד כדי כך שקשה לתכנן את המחר. אבל הטיפול יכול גם להפוך לחוויה מעצימה ומשנת חיים. הוא עשוי להעניק הזדמנות למצוא עוצמה, לגלות יכולת להתמודד עם משברים, לענות לצרכים ולפתור בעיות, ולא פחות חשוב, לזכות בהכרת תודה ובהערכה של החולה והסביבה. שירות הוספיס בית של שרן מקדיש תשומת לב ניכרת למטפלים העיקריים, שבמידה רבה, מהווים את עמוד התווך עליו נשענים המטופלים. במסגרת זו השקנו קבוצת תמיכה ייחודית, ואנחנו מזמינים כל אחת ואחד מכם להצטרף אליה ללא עלות.

מיהם המטפלים עיקריים בחולים בשירות הוספיס בית?

מטפל עיקרי (Caregiver) הוא בן משפחה אשר לאור הנסיבות, נוטל על עצמו את עיקר הטיפול בחולה הנזקק לסיוע. לעיתים מדובר בבן זוגו של החולה ולעיתים באחד מילדיו או בבן משפחה אחר כמו נכדה או כלה. שני תפקידים עיקריים נדרשים מהמטפל: סיפוק צרכים אינסטרומנטליים – טיפול אישי, ניהול משק הבית, עזרה בפעולות מחוץ לבית, עזרה בפעולות רפואיות ועוד; וסיפוק צרכים רגשיים. ההשלכות על חיי המטפל עצמו רבות ומגוונות, והן באות לידי ביטוי בעומס רגשי, עומס תפקודי, שיבוש סדר יום ושינוי בפעילויות יום יומיות, כולל צמצום עד כדי ויתור על חיי פנאי, למידה והעשרה. תיתכן אף פגיעה בקשר עם בני המשפחה האחרים. זאת כאשר פעמים רבות, את התפקיד ממלא המטפל תוך כדי קריירה תובענית ועיסוק אינטנסיבי בגידול ילדיו. במקרה של בן או בת זוג, נאלץ המטפל גם לראות את האדם שהוא אוהב ושעמו חלק את חייו שוקע במחלה או בבעיות הקשורות לגיל – תהליך מכאיב ומעורר קשיים רגשיים.

מהם הקשיים העיקריים שחווה המטפל?

הטיפול מצריך תעצומות נפש. אומנם, החולה הוא זה שסובל מכאבים ומהידרדרות פיזית, וכמובן מחרדות ופחד מפני המוות והפרידה מבני המשפחה. אך גם בני המשפחה האחרים, ובעיקר המטפל העיקרי, חווים קשיים לא מבוטלים. שגרת החיים מופרת, והמטפל נאלץ לשאת על כתפיו את מטלות הטיפול, הבית, הפרנסה והביורוקרטיה מול הרשויות, וכמובן גם להיות שם עבור החולה בפן הרגשי: להכיל את הכאב, הפחדים, העצב והתסכול ולגלות אמפתיה, חמלה והבנה. הטיפול האינטנסיבי עלול גם להביא לקונפליקטים משפחתיים: מי מסייע, מי אינו נוטל חלק, האם נוצרות “קואליציות” בתוך המשפחה נגד אחד מחבריה ועוד. כל אלה מחריפים את הנטל שעל כתפי המטפל העיקרי. יוצא אפוא שעומס, לחץ ושחיקה מאפיינים לא מעט מהמטפלים. התוצאה עלולה להיות עייפות, אובדן אנרגיה, ריחוק וניתוק רגשי וכן חוסר סבלנות. רבים חווים תופעות פיזיולוגיות ונפשיות כמו תשישות, עצבנות וקשיי ריכוז. אופן ההתמודדות תלוי בגורמים רבים: אופי המחלה, חומרתה, עיתויה במחזור החיים של החולה ושל המשפחה, מאפיינים אישיותיים, סביבתיים ומשפחתיים, שלב בתהליך הגסיסה, דפוסי תקשורת במשפחה ומיתוסים ואמונות.

מטפלים עיקריים זקוקים למידע מהימן ככל שניתן לגבי העומד לפניהם, החל מאינפורמציה על המחלה ודרכי הטיפול, רופאים מומלצים ומרפאות, וכלה בזכויות והליכים מול הרשויות. בנוסף, הם זקוקים לחשיפה לדרכים נוספות להתמודדות עם הנטל. כך לדוגמה, חשוב לשתף בני משפחה, חברים, אנשי מקצוע וגורמים נוספים בטיפול בחולה. המטפל העיקרי צריך ללמוד כיצד לנהל את הטיפול תוך הישענות על נקודות החוזק והעוצמות שלו, ותוך בקשה וקבלת עזרה מתאימה ממעגלי תמיכה משפחתיים וקהילתיים.

מהי הגישה של שרן ביחס למטפל העיקרי?

הגישה היא כאמור כוללנית ונוגעת לא רק למטופל, אלא גם לבני משפחתו לרבות המטפל העיקרי. “אם מטפל עיקרי נחלש, תהיה לזה השפעה ישירה על המטופל”, אומרת ד”ר עפרה יצחק-כהן, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית שמרכזת את קבוצות התמיכה. היא מספרת כי הצוות מקפיד לבדוק ולהעריך את מצבו של המטפל, את השחיקה והעומס הטיפולי המוטל עליו, באמצעות שיחה ושאלון ייעודי. זהו הבסיס לבניית תוכנית הטיפול. “המענים שאנו מציעים כוללים טיפול פרטני במטפל העיקרי על ידי עובד סוציאלי משרן, המלצה על מסגרת שתוכל לתמוך במטפל כמו קבוצות התמיכה, ואם יש צורך, הפניה לרופא שיבחן טיפול תרופתי להקלה על מצבו הרגשי של המטפל”.

איך נולד הרעיון של קבוצת תמיכה ומהי מטרתה?

ד”ר יצחק-כהן אומרת כי בראש ובראשונה, הצורך עלה מהשטח: “מטפלים ביקשו לפגוש אנשים במצב דומה. כאנשי טיפול, אנחנו ערים ליתרונות של קבוצת תמיכה, וחשבנו שזהו שירות הכרחי לחולים ולבני משפחותיהם. בשונה מטיפול פרטני של מטפל מול מטופל, הטיפול הקבוצתי כולל מספר משתתפים, כ-15 במקרה הזה, השותפים למצוקה. הקבוצה ממוקדת בהפחתת המצוקה הזאת. החברים תומכים אלה באלה באמצעות שיתוף חוויות, מידע וידע שצברו. הם נוכחים לדעת שהם לא לבד, ורגשותיהם מקבלים לגיטימציה. באמצעות המנחים והמשתתפים עולה המודעות של המטפלים למה שעובר עליהם, הם נחשפים לאסטרטגיות להתמודדות עם מצוקותיהם, מקבלים הזדמנות “לפרוק” את אשר על ליבם, זוכים להפוגה ומפתחים תקווה.

אילו נושאים עולים בקבוצה?

הקבוצה דנה בהרחבה בהשפעות הטיפול על המטפל – אישיות, גופניות, חברתיות, זוגיות, משפחתיות, הוריות ועוד. חשוב לזהות אותן ולרכוש כלים להתמודד איתן. המשתתפים מעלים דרכים להפחתת המחירים הכרוכים בטיפול, כמו ייזום הפסקות וחופשה להטענת מצברים, צפייה בקומדיה או מופע סטנד אפ, האזנה למוזיקה מרגשת ומשמחת, הליכה על חוף הים וכן הרפיה ודמיון מודרך. המנחות מסתייעות בטכניקות טיפול ובתרגילים, למשל: הבאת חפץ למפגש ודרכו לספר על האתגר הרפואי וההתמודדות האישית כמטפל; בחירת קלף המייצג את השפעת הטיפול על חיי כמטפל; כתיבת “המכתב שלא יישלח” שמאפשרת דיאלוג עם אחרים ועם עצמי והבעת מחשבות ותחושות שלרוב לא מביעים בקול. לצד זאת, נעשה ניסיון להיכנס לנעלי המטופלים ובכך לעורר אמפתיה והכלה.

סוגיות רגישות

מצבים סופניים כוללים מטבעם גם סוגיות רגישות, כמו רצונו של חולה להימנע מהארכה מלאכותית של חייו וייסוריו. מטענים רגשיים, טאבו תרבותי וקושי אישי של המטופל ומשפחתו עלולים להקשות על ייזום שיחה בנושא סוף החיים ולהותיר את כולם בתחושת בדידות. לכן, בקבוצה עולה מושג המוות וההעדפה הטיפולית, למשל: אם לסיים את החיים במסגרת הבית או במסגרת מוסדית. יש חולים שיעדיפו את ביתם, כשבני משפחתם מקיפים אותם, ויש שיעדיפו לצאת לבית החולים מחשש להכאיב ליקיריהם. מטפלים נחשפים בקבוצה לסוגיות כמו הנחיות מקדימות, ייפוי כוח רפואי, ייפוי כוח מתמשך ואפוטרופסות. הם דנים בכתיבת צוואה וב”צוואה רוחנית”, הכוללת כל תוכן שהמטופלים בוחרים לצקת לתוכה: סיפורים ואנקדוטות משפחתיות, מילות אהבה וניחומים לנותרים, בקשות שלא היינו מעלים על הכתב או הגיגים. הצוואה הרוחנית נותנת לחולים אפשרות להיות “שם” עבור יקיריהם גם כשכבר אינם נוכחים באופן פיזי. מטפלים עיקריים שישמו את ההמלצה מדווחים על תחושות של שלמות ועיבוד מהיר יותר של האובדן.

כיצד מתנהלים הדיונים בקבוצת התמיכה?

הקבוצה פועלת ביוזמה ובהנחיה של אנשי מקצוע מתחום העבודה הסוציאלית בשרן, בעלי תואר שני ומעלה וניסיון רב שנים בתחום הפליאטיבי, בטיפול פרטני וקבוצתי, בהדרכה ובניהול. הם מלווים את החברים לפרק זמן של שמונה מפגשים אחת לשבוע, כל מפגש אורכו כשעה ומחצה. בימי הקורונה המפגשים הם מקוונים, מה שמאפשר קבוצות מגוונות מרחבי הארץ והתארגנות קצרה יותר וממוקדת.

איפה נרשמים?

לקבוצות התמיכה ניתן להירשם באתר שרן או דרך אנשי השירות המבקרים בבית המטופל – רופא/ה, אח/ות ועובד/ת סוציאלי/ת. השירות פתוח לכול, גם למי שמקבל את שירות ההוספיס שלא דרך שרן. הוא ניתן ללא תשלום אך מותנה ברישום מראש.

אם כל זה מדבר אליכם, אם גם אתם חשים צורך לחלוק את המצוקות עם אחרים במצב דומה ולרכוש כלים ורעיונות להתמודדות, אתם מאוד מוזמנים להצטרף לקבוצה וליהנות מתמיכה, אוזן קשבת של אנשי מקצוע ודרכים להפוך את התקופה הלא פשוטה הזאת לאפשרית יותר.

לפרטים והרשמה מלאו פרטים: