חלופת האשפוז הביתי מפחיתה עומסים בבתי החולים ושמה את טובת המטופל במרכז. אילו מצבים מתאימים לשירות, כיצד מתבצעת ההפניה אליו, ואיך הוא משתקף בעיני חולים ורופאי משפחה?
אשפוז בית הוא חלופה איכותית ובטוחה לאשפוז בבית חולים, שמאפשרת לחולה לקבל את הטיפול הרפואי המלא שהוא זקוק לו בסביבתו הטבעית. במדינות שונות בעולם, האופציה הזאת מוכרת ומתועדפת כבר שנים רבות. בשנים האחרונות היא מחלחלת בהדרגה גם למערכת הרפואה הישראלית בעידוד משרד הבריאות. בראיית המערכת, היתרונות ברורים: זוהי דרך אפקטיבית לצמצם את העומסים ההולכים ומקצינים במחלקות הפנימיות, ויש בה גם חיסכון כספי לא מבוטל. מנקודת המבט של החולה, אין ספק כי האפשרות להישאר בביתו ובחיק משפחתו, כל עוד ניתן, עדיפה לאין שיעור על אשפוז בבית חולים.
“אשפוז במחלקה מנתק את המטופל מחייו ומסביבתו המוכרת, מסכן אותו בחשיפה לזיהומים, ולא אחת, במקרה של אדם מבוגר ובוודאי אם מדובר בחולה דמנטי, עלול לגרום לדליריום – מצב של בלבול חריף”, אומר ד”ר גיא עילם, מומחה ברפואת משפחה. לדבריו, אשפוז בית לא רק מפחית משמעותית את הסיכונים הללו, הוא גם מאפשר זמינות ויחס אישי יותר מצד הרופאים, ומקל על תהליך השיקום הנחוץ לעיתים לאחר האשפוז. בכך תורם האשפוז הביתי למניעת תופעת ה”דלת המסתובבת” במיון, עם אשפוזים חוזרים ונשנים במחלקות הפנימיות.
מי מתאים לאשפוז בית?
השירות מתאים למטופלים בגירים (מגיל 18 ומעלה). על המטופל להיות בהכרה מלאה ולתת את הסכמתו לאשפוז בית. במהלך האשפוז הוא חייב להתגורר עם מי שיוגדר כמטפל עיקרי – בדרך כלל בן משפחה או עובד סיעודי, ובבית חייבים להתקיים תנאים נאותים המתאימים לאשפוז. עם המצבים הרפואיים המתאימים לחלופה ניתן למנות מחלות זיהומיות – דלקת ריאה, דלקות בדרכי השתן וזיהומים בעור, בדרכי העיכול או במערכת שריר-שלד; התלקחות של מחלות כרוניות – לב, ריאה ואסתמה; והפרעה מטבולית כגון התייבשות. בין ההתוויות שמשרד הבריאות קבע כי אינן מתאימות לאשפוז בית אקוטי קצר מועד: אי ספיקת כבד חריפה, אי ספיקת כליות אקוטית, לחץ דם וסטורציה מעל או מתחת לגובה מסוים, דימום פעיל, אי יציבות המודינמית (לחץ דם ודופק), הרעלות, ניסיון אובדני, חולה שעבר השתלה או מטופלת בהריון.
את ההפניה לאשפוז בית נותן רופא המשפחה, שמוודא תחילה את התאמת המטופל לשירות. הוא מתרשם ממצב החולה, מבצע בדיקה גופנית, ואם נחוץ, עורך גם בדיקות דם ותרבית שתן. על פי הממצאים הוא מחליט אם המטופל שלפניו אכן מתאים לאשפוז בית, ואם כן – מסביר לו על האופציה ומבקש את הסכמתו. השלב הבא הוא העברת הבקשה לגורמים המאשרים בקופת החולים ולשרן, ספקית שירותי האשפוז הביתי.
מוזמנים להקשיב לפודקאסט בנושא (לעוד פודקאסטים)
מיינדפולנס – תרגול חמלה עם נעמה קטן
איך נראה הטיפול במהלך האשפוז הביתי?
ארבע שעות מקבלת ההפניה והאישור ייערך הביקור הראשון בבית המטופל על ידי רופא/ה או אח/ות. הביקורים יתקיימו אחת ליום, ובמידת הצורך אף למעלה מכך, לאורך האשפוז, שנמשך שלושה-ארבעה ימים בממוצע וניתן להארכה באישור הקופה. הצוות ייקח מהמטופל מדדים וידאג לכל שנדרש, כולל טיפול תרופתי דרך הווריד, חבישת פצעים ועוד. שרן אחראית לספק את כלל התרופות והציוד המתכלה בעת האשפוז הביתי, והמרשמים של רופאיה מכובדים בבתי המרקחת בהתאם לשיוך לקופת החולים. אם מתעורר צורך במחולל חמצן, הקופה תדאג לספקו.
ומה קורה כשהצוות המטפל לא נמצא?
לאורך האשפוז, בשעות שבהן הצוות המטפל אינו נוכח, נמצא החולה בהשגחת המטפל העיקרי. האח/ות המטפל/ת והמוקד הטלפוני בשרן זמינים לרשותו 24/7 לכל התייעצות ועדכון על שינוי מטריד במצב המטופל. בהדרגה נכנסת לשימוש גם מערכת לניטור מדדים מרחוק הבודקת דופק, לחץ דם, חום וסטורציה.
איזה דיווח יקבל רופא המשפחה בתום האשפוז?
ישנם דיווחים רפואיים וסיעודיים המועברים על בסיס יומי לתיק המטופל בקופה. יחד עם מכתב השחרור, יקבל המטופל הנחיות להמשך טיפול שאף הן, כמו באשפוז רגיל, יועברו לתיק הרפואי.
“למרות החסמים, הרופאים רואים כי טוב”
ד”ר עילם, המשמש הן כמטפל בביקורי בית מטעם שרן והן כרופא משפחה בקופת חולים לאומית, מכיר היטב את החסמים המונעים לעיתים מרופאים לבחור בחלופה הביתית. “זה מצריך קצת יותר זמן ואנרגיה ביחס להפניה לאשפוז רגיל, והמרפאות לרוב עמוסות”, הוא אומר. “גם חוסר ההיכרות עם השירות החדש יחסית מהווה חסם”. עם זאת, מהניסיון שלו, כשרופאים מתחילים לממש את האופציה, הם רואים כי טוב – וגם הפידבק מהמטופלים בהתאם.
“מהר מאוד הם מתרשמים כמה זה נוח וזורם, עד כמה האשפוז הביתי באמת שם את צורכי המטופל במרכז ומקל על השיקום, ואיך, בסוף האשפוז, הם מקבלים פירוט מלא על האבחונים, הטיפולים והבדיקות שנעשו למטופלים שלהם. אז גם אם מהססים מעט בהתחלה, בדרך כלל רופאי משפחה קולטים את הפוטנציאל ואז מפנים לאשפוז בית שוב ושוב”.
“בתור רופא משפחה”, מעיד ד”ר עילם, “אני מפנה לא מעט לאשפוזי בית. רבים מהמטופלים חוזרים אחר כך ומספרים שהיה נפלא. אני זוכר מטופלת שממש הודתה לי על החשיבה ותשומת הלב, היא הרגישה שמסתכלים עליה כאדם ולא כמספר זהות. או מקרה של מטופל בשנות ה-40 לחייו עם צלוליט ברגל, שהיה כל כך מרוצה עד שממש רצה לשמור על קשר עם הצוות גם לאחר האשפוז הביתי. בסביבה הטבעית של המטופל יכול להיווצר קשר מיוחד, הרפואה הופכת להיות אישית ומקרבת. פתאום יש גם אפשרות לקשר עם רופא המשפחה במהלך האשפוז, מה שכמעט שלא קורה בבתי החולים”.
לאור חשיבות המהלך, הן ברמת החולה הבודד והן ברמת המערכת כולה, ד”ר עילם רואה חשיבות רבה ב”הפצת הבשורה” והטמעה מירבית של החלופה דרך הדרכות ורענונים לרופאי המשפחה והצוותים הסיעודיים במרפאות. הוא עצמו העביר לא מעט הדרכות שכאלו, ולהתרשמותו, המודעות והפתיחוּת מצד הרופאים לשירות הזה – וכן מצד המטופלים, שיותר ויותר מבקשים אותו – הולכת וגוברת. “רופאי משפחה מתחילים להבין שזה שירות מצוין, טיפול מקצועי לגמרי ששם במרכז את המטופל, הרצונות והצרכים האישיים והרפואיים שלו, מגדיל את סיכויי ההחלמה ומצמצם הסתבכויות אפשריות. זה באמת win-win לכולם”.