למה המשפחה חשובה כל כך בזמן משבר נפשי?

משבר נפשי משפיע על כל המשפחה

כאשר אחד מבני המשפחה נמצא בעיצומו של משבר נפשי, למעורבות המשפחתית בתהליך הטיפולי יש ערך רב. המשבר יכול להתבטא במצבים של דיכאון, חרדה, OCD או פסיכוזה, ולמעורבות המשפחה תפקיד חיוני בכל אחד מהם.

לעיתים קרובות משבר נפשי גורם לאדם תחושת אשמה. כאשר מדובר במשבר ממושך, הוא עלול להוביל גם לסטיגמה מצד הסביבה, המתבטאת בביקורת גלויה או סמויה, בכעס, באכזבה ובהאשמה מצד בני משפחה וחברים.

כשהכוונות טובות – אבל התמיכה אינה מספקת

דווקא בתקופה שבה האדם זקוק יותר מכל לתמיכה ולהכלה, עלול לקרות ההפך. תחושות הבדידות והניכור, שמאפיינות ממילא את המשבר, עלולות להתעצם כאשר הסביבה הקרובה אינה יודעת כיצד להגיב.

במקרים מסוימים בני המשפחה מנסים לעודד, אך עושים זאת בדרכים שאינן מועילות – למשל, אומרים לאדם המתמודד עם דיכאון "לקחת את זה בקלות" או משווים את מצבו להתמודדות האישית שלהם עם "מצב רוח". במקרים אחרים הם מתרחקים או מטילים עליו את האחריות למצבו. תגובות כאלה עלולות להקשות על ההתמודדות ולהפחית את הסיכוי לחזרה הדרגתית למעגלי החיים.

תמיכה משפחתית יכולה להשפיע על מהלך המשבר

חוסר הבנה או היעדר תמיכה מצד הקרובים עלולים להחריף את המשבר. לעיתים מצב שהיה עשוי לחלוף בתוך מספר חודשים, כאשר המשפחה מעניקה תמיכה משמעותית ובמקביל נעזרת באנשי מקצוע, עלול להתפתח למשבר מורכב וממושך שנמשך שנים.

מאשמה לאחריות ולשותפות

המעורבות של בני המשפחה אינה פשוטה. היא דורשת זמן, כוחות נפשיים והתמודדות עם אי־ודאות, אך היא גם עשויה להוביל לשינוי חיובי בדינמיקה המשפחתית.

בבסיס המעורבות הזו עומדת ההבנה שהקשרים המשפחתיים הם גורם משמעותי ביכולת להתמודד עם המשבר, להכיל אותו ולהשתקם ממנו. המשפחה יכולה להיות מקור חשוב של תמיכה, אך אין בכך כדי לרמוז שהמשבר נגרם באשמתה. במקום לדבר על אשמה, נכון יותר לדבר על אחריות, על פרואקטיביות ועל שותפות בדרך להחלמה.