אוריה מויאל

הפסיכוזה כפי שחווים אותה מבפנים

אדם שזכיתי להכיר סיפר לי על ההתקף הפסיכוטי הראשון שלו. זה קרה כשהיה חייל ומצא את אחיו תלוי בבית. בהמשך, סיפר, הפסיכוזה שחווה לא גרמה לחייו לקרוס אלא דווקא הצילה אותו. היא אפשרה לו למצוא הרמוניה והיגיון פנימי בתוך מציאות נטולת חמלה.

"פסיכוזה, על פי ההגדרה הפסיכיאטרית, היא מצב שמאופיין באובדן קשר עם המציאות. אפיזודה פסיכוטית יכולה להתפרץ בפתאומיות ולרוב תתאפיין במחשבות שווא ובהזיות וגם בהפרעה בתחומי התפיסה וההתנהגות הדרושים לניהול אורח חיים תקין. עם זאת, כפי שתיאר בפניי אותו אדם, לעתים הפסיכוזה מאפשרת לבטא תחושות קשות ועמוקות, כגון בדידות וניכור, שקשה לבטאן במלים או במעשים שגרתיים בשל פחד מדחייה חברתית.

"כך היא אולי מתפקדת כמעין צינור שמחובר לעומק הפנימיות ומאפשר להוציא החוצה, ללא מסננים, את התחושות הקשות באופן ראשוני וגולמי, ותורמת לשחרור נפשי: הפנים והחוץ הופכים לאחד".

דברים אלה נכתבו בינואר 2016. בתקופה שחלפה מאז מאז ליוויתי צעירים שהתמודדו עם משברים פסיכוטיים ואת בני משפחותיהם בביתם. אלה הן חלק מהתובנות שעלו במהלך עבודתי. (הדוגמאות הומצאו לצורך המחשה ושמירה על פרטיות. ההשראה להן היא סיפורים אמיתיים.)

גם כשהסיפור נשמע דמיוני – הוא נטוע במציאות חייו של האדם

סיוון (שם בדוי) דיברה על אי בודד שקיים מעבר לזמן, ושבו היא ומשפחתה יזכו לחיות חיי נצח בהרמוניה ובשלווה. היחסים עם הוריה היו מלאי קונפליקטים ותהפוכות מאז נעוריה, והאוטופיה שחשה כלפי אותו אי על־זמני הייתה מעין תמונת ראי ליחסים שחוותה עם הוריה – משאלת לב, געגוע.

מיכאל (שם בדוי) התחיל לשמוע קולות בגיל 20, אחרי שצרך אקסטזי (MDMA) וקנאביס במשך כמה חודשים. הקולות אמרו לו שהם הדבר האמיתי ושהחיים שלו הם סרט, ומאז הוא הלך והתרחק מאנשים והסתגר יותר ויותר בביתו של אביו. אמו מתה כשהיה בן 9. כשמיכאל היה בחטיבת ביניים הוא סבל מחרם שנמשך כמה חודשים, ובאחד מההתקפים הפסיכוטיים נחטף לדבריו על ידי חייזרים והוחזר לכדור הארץ ללא נשמה.

דנה (שם בדוי) עברה סדרה של התקפי חרדה פרנואידיים בשנת הלימודים הראשונה שלה באוניברסיטה, והייתה בטוחה שכמה סטודנטים ומרצים מנסים להשפיל אותה ולגרום לה לפרוש מהלימודים מפני שהיא לא ברמה שלהם ומבזה אותם בעצם נוכחותה. אמה סובלת מחרדות חברתיות מאז שהייתה צעירה, ואביה חינך אותה באופן נוקשה למצוינות. הם האשימו זה את זו במצבה של דנה.

אין סיבה אחת לפסיכוזה

התמונה מורכבת, ואין קשר של סיבה ומסובב בין ההיסטוריה האישית, המשפחתית והחברתית לבין התפרצות של משבר פסיכוטי. אין שום בעיה עם חינוך למצוינות, וההורים החלוקים ביניהם, כמו גם הנער שארגן את החרם, אינם אשמים בהתפרצות הפסיכוטית.

הפסיכוזה יכולה להיות מפתח להבנת האדם

משבר פסיכוטי מאופיין בחוויות של בדידות, ניכור וריחוק, בקשיים ביחסים בין־אישיים וביכולת ההתבטאות, במצב נפשי סוער ולעיתים בבלבול קוגניטיבי. התובנה המרכזית היא שהתכנים שעולים במהלך פסיכוזה יכולים להיות פתח להבנת הצעיר ברמה הקוגניטיבית, הרגשית והרוחנית. היכרות איתם יכולה לסייע בגיבוש שפה משותפת ואמון מחודש בינו לבין סביבתו הקרובה. החיבור לחוויות שעולות בפסיכוזה הוא דרך להקשיב למקום שבו נמצא הצעיר, לגעת בלבו ולאפשר לו מרחב ביטוי מתוך סקרנות וחמלה.

גם כשהסיפור אינו מציאותי – הרגש שמאחוריו אמיתי

הפרטים של החוויה הפסיכוטית יכולים להיות בדיוניים או הזייתיים, אבל המהות שעומדת מאחוריהם מובנת בהקשרים אישיים ובין־אישיים. הפתיחות והסקרנות שלי הולידו פתיחות וסקרנות גם בצד השני.

לא תמיד הפסיכוזה היא החלק הקשה ביותר במשבר

החלק הקשה ביותר במשבר פסיכוטי הוא לאו דווקא המרכיב הפסיכוטי שבו. פסיכוזה יכולה להיות דרך ביטוי של משבר רוחני, פורקן של כאבים ופחדים עמוקים, שחרור כל העכבות ותהליך פסיכולוגי רדיקלי שטומן בחובו תובנה. הפסיכוזה מביאה לניתוק חריף מהסביבה, אבל לא פחות מכך – לניתוק של הסביבה מהאדם. יש לכך השלכות שמחמירות את המשבר ומובילות להסתגרות הולכת וגוברת ולחוסר תפקוד קיצוני, גם אחרי שהפסיכוזה חולפת.

קשר אנושי יכול להיות הדרך חזרה

צעירים רבים מעדיפים להישאר עם הקולות, עם מה שמתרחש בעולמם הפנימי – גם במחיר של ניתוק מהחברה. אבל זה לא חייב להיות כך. שמירה על קשר מצד בני משפחה וחברים פועלת בכיוון ההפוך, ויכולה בסופו של יום להחזיר אותם הביתה. זה רחוק מלהיות קל או פשוט, אבל זה אפשרי.

כפי שאמר מרטין לותר קינג:

"במובן אמיתי ממש, כל החיים קשורים בינם לבין עצמם. כל בני האדם מצויים ברשת של הדדיות שממנה אי אפשר לברוח, הם כולם תפורים יחדיו באריג אחד של גורל. מה שמשפיע על אחד באורח ישיר, משפיע על כולם באורח בלתי ישיר. אני לא יכול להיות מה שאני אמור להיות עד שאתה תהיה מה שאתה אמור להיות".