התקשרו: 1-700-508-586

למידע נוסף והתייעצות

השאירו פרטים
ואנו נחזור אליכם בהקדם





    מסכים/ה לתנאיהתקנון

    מאשר/ת הרשמה לדיוור

    כיצד להתמודד עם הקושי של חולים כרוניים לאכול?

    אוכל נחשב לאחד מתענוגות החיים אבל לא במצבים של מחלה מתקדמת. איך תתמודדו עם חולה שמתקשה  לאכול ? האם יש טעם להפציר בו לאכול? כל התשובות בכתבה על איבוד משקל ותזונה בחולים סופניים

    שירלי שני

    אוכל כבר מזמן אינו רק צורך קיומי. אוכל הפך לחלק מהפולקלור והתרבות, נדבך עיקרי במפגשים  משפחתיים וחברתיים, מקור להנאה, מזון לנשמה. משחר ילדותנו לימדו אותנו שכדי להרגיש בריאים וחזקים עלינו לאכול וגם שאפשר להפיק הנאה מאוכל.  אך לעיתים המציאות שונה. במיוחד בקרב חולים במחלת הסרטן או חולים במחלות כרוניות מתקדמות, המתקשים לאכול למרות רצונם. חולים במצבים אלה כבר מזמן שכחו מהי הנאה מאוכל ועבורם האוכל אינו מנחם. הסיבות לקשיים  באכילה אצל חולים יכולות להיות מגוונות: ירידה בתיאבון, שינוי בטעם, בעיות עיכול, קושי בבליעת המזון, שאיפת מזון לתוך קנה הנשימה ועוד.

    לדברי ד”ר איב ביטון, מומחה ברפואה פנימית והמנהל הרפואי של שרן – רפואה עד הבית:

    “חולים במחלות אונקולוגיות, יכולים לאבד משקל בגלל תופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפיים למשל: הקאות, שלשולים, פצעים בחלל הפה, כאבים ויובש בפה הגורמים לקשיים בלעיסה ובבליעה, שינוי טעם והרגשה של דחייה ורתיעה מאוכל. אצל חולים במחלות מתקדמות כגון אלצהיימר, ירידה במשקל יכולה להיות על רקע סירובו של החולה לאכול או על רקע חוסר יכולתו לבלוע בגלל החלשות שרירי הבליעה וחדירת מזון לתוך קנה הנשימה. 

    נוסף על בעיה של ירידה במשקל, אצל כשני שלישים מהחולים בסרטן ואצל חולים במחלות כרוניות כגון COPD ,אי ספיקת לב ועוד  מתפתחת הפרעה נוספת, הגורמת לרזון. מדובר בתסמונת שנקראת קכקציה (chronic cachexia syndrome) ובעברית כיחשון. תסמונת זו נגרמת כתוצאה משיבוש בתהליך חילוף החומרים ומתבטאת בירידה במשקל וברזון חולני בשל איבוד מאסיבי ומהיר של מסת שריר ורקמת שומן. שיבוש המטבוליזם מתרחש לאחר שהמערכת החיסונית משחררת חומרים הגורמים לפירוק מוגבר של חלבונים וכתוצאה מכך להרס של השרירים וירידה ברקמות שומן. דלדול השרירים גורם לחולשה רבה והחולה מתקשה לבצע פעולות יומיומיות”. 

    המשפחה עומדת חסרת אונים מול חוסר התיאבון של החולה 

    דימה גנטובניק, אח מומחה בטיפול פליאטיבי, מנהל סיעוד בשירות טיפול תומך והוספיס בית מסביר “בני משפחה של חולים במצב של תת-משקל ורזון חולני, מתקשים לקבל את העובדה שהחולה אינו מסוגל לאכול, כמובן שמתוך דאגה וחשש לחייו. כאן בדיוק נכנס הצוות המטפל   לפעולה- תפקידו להרגיע ולהסביר להם שהחולה לא ימות מרעב.

    יש דרכים פרקטיות לספק לו הזנה מספקת לקיום. שנית, מבחינה אובייקטיבית, החולה באמת אינו מסוגל לאכול יותר מכפי שהוא אוכל, והסיבות מגוונוות:

    בגלל שהגוף דוחה את האוכל, בגלל איבוד טעם או בשל שינוי טעם לטעם רע. אחד מהמקרים הזכורים לי הממחיש את הקונפליקט בין רצון המשפחה שהחולה יאכל לבין חוסר יכולתו לאכול, הוא של חולה סרטן שסבל משינוי טעם בתגובה לטיפול הכימותרפי.

    המשפחה שיתפה כי במהלך ארוחה משפחתית שכללה בשר על האש, כולם הפצירו בחולה לאכול והוא השיב להם דמיינו שזה לא אוכל אלא חול. הייתם מסוגלים לאכול? זה הטעם שאני מרגיש כאשר אני אוכל”. מיכל, בתה של רחל בת ה- 80, החולה במחלת האלצהיימר כבר 8 שנים מספרת על ההתמודדות עם בעיות האוכל של אמה, המטופלת במסגרת של הוספיס בית: “יש ימים בהם אמי מתקשה לבלוע מזון או שתיה והצוות הרפואי הקבוע שלה בשרן, האח שמעון בן שבת או ד”ר ביטון, מגיעים קודם כל על מנת לחבר אותה לאינפוזיה כדי שלא תתייבש ושנית כדי להרגיע אותנו. בנוסף, קיבלנו הדרכה על סוגי מזון וכמויות שניתן לתת לה באופן מדוד בכפית, בשעות בהן היא כן מסוגלת לאכול”.

     

    הימנעו משיח עם החולה בנושא אוכל ועליה במשקל

    “חשוב לי להעביר מסר לבני המשפחה ובעיקר למי שנמצא לצד החולה רב שעות היממה ומתפקד על תקן המטפל העיקרי. כאנשי מקצוע, אנחנו מודעים לקשיים שלכם לראות את החולה רזה מאד ונמנע מאוכל. עם זאת, אין טעם להפציר בו שוב ושוב לאכול, הוא באמת אינו מסוגל. העיסוק המתמיד באוכל ובמשקלו רק יגרום לו לרגשות אשם ועלול להוביל לחיכוך מיותר. גם כך הוא נמצא בסטרס נפשי. יש להניח לו ולתת לו רק את המזון ואת הכמויות שהוא מסוגל לאכול, על פי הנחיית הצוות הרפואי”, מסביר ד”ר איב ביטון.

    מוזמנים להקשיב לפודקאסט בנושא (לעוד פודקאסטים)

    מיינדפולנס – תרגול חמלה עם נעמה קטן

    חמלה מסייעת בהקלת הסבל. אתם מוזמנים להאזין לתרגול מיינדפולנס לשיפור חמלה, המוגש על ידי נעמה קטן, מתרגלת ומורה למיינדפולנס, ודוקטורנטית למיינדפולנס באוניברסיטת חיפה.

     

    מהן ההמלצות עבור חולים שאינם מסוגלים לאכול?

    לדברי “האח דימה גנטובניק, לא ניתן להזין את החולה בכוח, עם זאת מכיוון שהיעד הוא להגיע לפחות לצריכת קלוריות סבירה, בין 500 ל-1000 קלוריות ביום ואם אפשרי להגיע ליותר, חשוב לספק לחולה מזון מותאם או תוספים. כחלק מהטיפול הפליאטיבי שנועד לסייע לחולה להתמודד עם המחלה ותופעות הלוואי שלה, ישנן דרכים להגביר את צריכת הקלוריות היומית.
    לחולים המסרבים לאכול כדוגמת חולים במצב של דמנציה, מומלץ להציע את המזונות האהובים עליהם ובשעות בהן הם ערניים יותר.
    לחולים הסובלים מחוסר תיאבון ומשינוי טעם הגורם לדחייה של האוכל מומלץ לספק:

      • ארוחות קטנות בתדירות גבוהה.
      • אוכל בתיבול עדין.
      • אם החולה רגיש לריחות של אוכל, מומלץ לתת לו מזונות נטולי ריח חריף.
      • לאכול מזון בטמפרטורת החדר ולא אוכל חם מדי.
      • גלידה – חולים רבים החשים דחייה מאוכל, מעידים כי דווקא גלידה הם מצליחים לבלוע וזו אופציה מצוינת מכיוון שגלידה מכילה חלבונים וסוכרים ומספקת לחולה קלוריות.
      • להוסיף לתפריט חלבונים, על מנת להעלות את מסת השריר ולהימנע מירידה בערך האלבומין בדם. אלבומין הוא חלבון חיוני וירידה ברמתו גורמת לחולשה ולבצקות בגפיים. מזונות עשירים בחלבון: ביצים, בשר הודו, גבינות ומזון ייעודי לחולים הזקוקים לתוספת של קלוריות, כדוגמת אנשור.
      • לחולים הסובלים מכאבים בפה הגורמים לקושי ללעוס או לבלוע מזון מומלץ לתת מזון רך או מזון נוזלי שניתן לשתות בקש.
      • חולים הסובלים מיובש בפה הגורם לקושי באכילה, יכולים להיעזר בממתק חמוץ, מסטיק או ברוק מלאכותי.

     

    • בחלק מהמקרים ניתן לסייע לחולה בעזרת טיפול תרופתי להגברת התיאבון. על התאמת הטיפול אחראי הרופא המטפל במסגרת של הוספיס בית והיא תלויה בפרמטרים נוספים הקשורים במצבו הפיזי והנפשי של המטופל. בין התרופות להן יש השפעה על התיאבון: סטרואידים המגבירים תיאבון, אבל לא בהכרח תורמים לעלייה במשקל , תרופה למניעת בחילות והקאות, תרופות נוגדות דיכאון, חרדה ופסיכוזה שמגבירות תיאבון וכמובן קנביס רפואי שנמצא יעיל בהגברת תיאבון”. 

    מתי מקובל להיעזר בהזנה מלאכותית ישירות לקיבה? 

    “ישנם מצבים בהם החולה אינו מסוגל לבלוע מזון, גם לא מזון רך. מצב שכזה יכול להתקיים אצל  חולים בסרטן סופני, חולים בניוון שרירים (ALS), חולים במצב של דמנציה סופנית הסובלים מקושי בבליעה הגורם לחדירת המזון אל תוך קנה הנשימה ועוד”, אומר גנטובניק

    לדבריו, “בעבודתנו במסגרת של הוספיס בית, אנחנו פוגשים לא מעט משפחות אשר במצב שכזה, מבקשות להזין את החולה בעזרת זונדה דרך הפה על מנת שלא יגיע לתת-משקל. תפקידנו להציע את הפתרון הנוח והטוב יותר עבור החולה וברוב המקרים הזנה בעזרת זונדה היא לא האופציה המועדפת. מחקרים שנעשו בעולם בנושא הזנה מלאכותית בחולי סרטן הראו כי האכלה בעזרת זונדה לא רק שאינה משפרת את מצב החולה אלא אף פוגעת בתוחלת החיים.

    יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה האכלה דרך זונדה גורמת לעיתים לשאיפת מזון לקנה הנשימה. השנייה, רק חלק קטן מהמזון נספג בגוף”.

    יתר על כן, מסביר גנטובניק: “שימוש בזונדה פוגע מאד באיכות החיים של החולה: הוא סובל מחוסר נוחות; בימים בהם הוא כן מסוגל לאכול אין לו אפשרות ולכן הוא מפסיד לגמרי את ההנאה מאוכל; הזונדה נסתמת מפעם לפעם וכן עלולים להיווצר פצעי לחץ באזור הזונדה. לכן כאשר כן נדרשת הזנה מלאכותית לתקופה ממושכת, אנחנו ממליצים על הזנה באמצעות PEG – שקית המכילה פורמולה נוזלית ומחוברת לצינורית ישירות לקיבה, דרך פתח קטן שיוצרים בהליך כירורגי. השימוש בהזנה בדרך זו מונע תת-משקל והתייבשות ובשעות בהן המטופל מסוגל לאכול, הוא יכול לאכול כרגיל. הזנה בעזרת זונדה מומלצת רק לפרק זמן קצר, לדוגמה אם לאחר טיפולי הקרנה לאזור הצוואר או הוושט, הגורמים לכך שהחולה לא מסוגל לבלוע למשך כמה ימים”.

    לסיכום, אומר האח גנטובניק “בעזרת תזונה מותאמת למצבו של החולה, התאמת טעמים, שימוש בתוספים ולעיתים גם הזנה מלאכותית, ניתן למנוע או להאט את המשך הירידה במשקל המתבטאת בחולשה ובירידה בתפקוד. במקביל, חשוב מאד לדאוג לכך שהחולה ישתה לפחות 5 כוסות נוזלים ביום וכאשר הוא אינו מסוגל בכוחות עצמו, יש לגשת אליו מדי 15-20 דקות כדי שישתה לגימה או שתיים, על מנת שיגיע בסוף היום לחמש כוסות נוזלים. עבור חולה שאינו מסוגל להגיע לכמות הנוזלים המינימלית, אנחנו מגיעים אל ביתו, פעמיים בשבוע או מדי יום, בהתאם למצבו, על מנת לתת לו תוספת נוזלים באינפוזיה”.

     

    עוד בנושא:

    תפריט נגישות