התקשרו: 1-700-508-586

למידע נוסף והתייעצות

השאירו פרטים
ואנו נחזור אליכם בהקדם





    מסכים/ה לתנאיהתקנון

    מאשר/ת הרשמה לדיוור

    התפקיד הקריטי של המטפל באשפוז בית פסיכיאטרי

    לסביבה הקרובה יש חלק מכריע בזיהוי הסימנים להפרעה נפשית או להחמרה במחלת נפש כרונית. במקרה של אשפוז ביתי, הצלחת הטיפול תלויה במידה רבה בתשומת לבו וערנותו של המטפל העיקרי

    המשפחה, סביבתו הקרובה של כל אדם, היא משענתו העיקרית. ומה שנכון תמיד, נכון שבעתיים בשעת משבר. במקרה של מחלה פיזית, ההישענות על בן או בת הזוג, ההורים או הילדים, גם אם היא לא תמיד פשוטה עבורנו, היא כמעט מובנת מאליה. בהפרעות נפשיות, זה עשוי להיות מעט מורכב יותר. אלא שהצורך בתמיכה במצבים הללו אינו מופחת – לעיתים אפילו להיפך.

    “הבעיה עם הפרעה נפשית היא שבניגוד לכאב פיזי, נגע ויזואלי או קושי בולט בתפקוד הגופני, כאן מדובר בתופעות שהן סמויות מן העין”, אומר ד”ר מיכאל בז’מין, רופא מומחה בפסיכיאטריה ומנהל השירות הפסיכיאטרי בשרן. “יתרה מזאת: דעות קדומות והנחות שגויות הופכות את מחלות הנפש, למרבה הצער, למקור לבושה ותחושות אשמה”. ד”ר בז’מין טוען כי לא אחת, להביא אדם הסובל מלקות נפשית להכיר בבעיה ולהירתם לפתרונה, זה כבר ללכת כברת דרך לקראת ההחלמה. ובמקרים רבים, כברת הדרך הזאת לא הייתה מתאפשרת בלא מעורבות של צד שלישי.

    “לבני משפחה, מכרים, קולגות וכל מי שמתעורר בקרבו חשד לגבי הפרעה נפשית של אדם, יש אחריות להושיט לו יד, להפנות אוזן קשבת ולהקדיש תשומת לב לשינויים בהתנהגות ובשגרה. לעיתים לא ניתן לשכנע את האדם עצמו כי הוא זקוק לעזרה מקצועית פסיכיאטרית, אך אפשר אולי להביא אותו לגשת לרופא המשפחה להתייעצות ראשונית. ואם גם זה לא מסתייע, במקרים אקוטיים, אפשר ואף צריך לעשות זאת במקום האדם עצמו”.

    גם בהמשך הדרך, בתהליך הטיפולי עצמו, לקרובי המטופל יש תפקיד מרכזי. זאת משום שבשונה ממחלות אחרות, ברוב מקרי הקיצון הנפשיים אין “תרופת קסם”, ולא די בהליך כירורגי או גלולה שניטלת בתדירות מסוימת. להפרעה ולתהליך הטיפול נלווים לא אחת פגיעה בזיכרון, ביכולת הריכוז ובתפקוד הכללי. הכרחי שיהיה שם מישהו בשביל המטופל כדי שיסייע לו בפעולות היומיום, יוודא שהוא אינו מזניח את עצמו, שהוא צורך את התרופות במועדן ומגיע לטיפולים הפסיכיאטריים או הפסיכולוגיים.

    סוגיה נוספת היא היות המשפחה הקרובה מעין גורם סופג, שהלחץ והמתח הנפשי שחווה המטופל עלולים להתפרץ לעברו. “יש משהו כפוי טובה בלהעניק טיפול מסור לחולה וגם ‘לחטוף’ ממנו את הריקושטים, התסכול והכעסים”, מודה ד”ר בז’מין, “אבל זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו אוהבים”.

    דגלים אדומים, דגלים שחורים

    התרומה היחסית של המשפחה או הקרובים, ובפרט של מי שמוגדר כמטפל העיקרי, עולה באופן דרמטי בעת אשפוז ביתי. אשפוז בית פסיכיאטרי הוא חלופה חדשנית ואיכותית שמפעילה שרן לשהייה בבתי החולים ובמוסדות לבריאות הנפש. המטופל נותר בסביבתו הטבעית, ושם, בביתו שלו, פוגש אותו צוות רב מקצועי של רופאות ורופאים, אחיות ואחים, עובדות ועובדים סוציאליים ועוד. אומנם, אנשי המקצוע מגיעים לבית המטופל בתדירות גבוהה (למעשה, הם פוגשים מטופל כזה בתכיפות רבה יותר ובתשומת לב ניכרת יותר מאלו המתאפשרות בעת סבבי הרופאים בבתי החולים). ובכל זאת, לאורך רוב רובו של האשפוז, המטופל נמצא בהשגחת המטפל העיקרי. לכן, הערנות והמעורבות של המטפל הן קריטיות להצלחה.

    המטפל העיקרי, ששוהה וישן עם המטופל באותו הבית, צריך להיות פנוי פיזית ורגשית לתהליך. הוא חייב לשים לב לשינויים בהתנהגות ובשגרה. ישנם דגלים אדומים, כמו מצב רוח ירוד וחוסר חשק, תיאבון או מוטיבציה, וישנם דגלים שחורים כמו אלימות פיזית ואמירות אובדניות. בכל אלה חייב המטפל להבחין, לעדכן את הצוות המקצועי ובמקרה הצורך, להתקשר מיידית למוקד בכל שעה. הצלחת הטיפול וחזרתו של המטופל לתפקוד תלויות במידה רבה במטפל. זו גם הסיבה לכך שהסיוע המוגש לאחרון, מעזרה סוציאלית ועד אוזן קשבת, הוא חלק אינטגרלי ממשימות הצוות, שעומד לרשותו לכל דבר ועניין. המטפל יודע שהוא לא לבד, וחש היטב כי יש לו גב מקצועי, רפואי וסוציאלי לכל שיידרש.

    ההכרח להימצא יחד עם המטופל ולהשגיח עליו, אין פירושו שהמטפל העיקרי לא יכול לצאת להתרעננות ולהסתייע בבני משפחה נוספים שיחליפו אותו מעת לעת. במקרים מסוימים, אם מלכתחילה ואם לאחר שחלה הקלה מסוימת, המטופל יכול להתנהל גם באופן עצמאי יותר – לצאת מהבית, לקנות מצרכים או לפגוש חברים. ועדיין, חיוני להגדיר מטפל עיקרי המכיר היטב את תוכנית הטיפול, מודע למצבו של המטופל בכל רגע ומתפקד כמעין בא כוח מטעם הצוות הרב מקצועי באשפוז. הוא גם זה שיעדכן את הצוות בכל התפתחות.

    אשפוז בית פסיכיאטרי של שרן הוא שירות ללא עלות עבור מי שעומד בקריטריונים של קופת החולים. את ההפניה לשירות ניתן לקבל דרך רופא המשפחה או הרופאים הפסיכיאטריים של הקופה. ד”ר בז’מין מציין כי סיכויי ההצלחה של האשפוז הביתי נחשבים לגבוהים יותר, והסיכוי לאשפוזים חוזרים ונשנים קטן יותר. זאת משום שתהליך השיקום וההתמודדות עם החיים מתחילים כבר במהלך האשפוז, והמעבר ממנו לשגרה איננו חד כל כך כמו לאחר אשפוז במוסד רפואי. “ברור לגמרי שלא פשוט להחזיק בבית אדם העובר התפרצות של מחלת נפש, ויש לכך לא מעט מחירים עבור שאר בני המשפחה. אבל המחירים הזמניים הללו מצדיקים את עצמם ומגדילים את הסיכוי לשיקום מהיר ולחיים תקינים למרות ההפרעה”.

    עוד בנושא:

    תפריט נגישות