למידע נוסף והתייעצות

השאירו פרטים ואנו נחזור אליכם בהקדם




מאשר הרשמה לדיוור

>

מדריך לחולה סופני

התמודדות עם מחלה סופנית כרוכה בקשיים רבים ומעלה אינספור שאלות:
מהם זכויותיו של החולה הסופני? מהן אפשרויות הטיפול ומי זכאי לטיפול רפואי מלא בבית ('הוספיס בית') במימון קופת החולים?
על כל השאלות האלה ועוד משיבים המומחים של 'שרן רפואה עד הבית'

הרפואה מספקת אפשרויות טיפול מתקדמות ומגוונות למגוון מחלות, לרבות מחלות קשות, שאת חלקן ניתן להאט. במצבים רפואיים שאינם ברי ריפוי, הרפואה מספקת את הטיפול הפליאטיבי – מערך שלם של טיפולים ותמיכה שמטרתו להקל על סבלו של החולה בזמן שנותר לו לחיות ולסייע לו להתמודד עם סוף החיים 

לדברי ד"ר איב ביטון, מומחה ברפואה פנימית והמנהל הרפואי של שרן – רפואה עד הבית: "כאשר חולה מגיע לשלב בו המחלה ממנה הוא סובל, נחשבת לחשוכת מרפא והיא מסיבה לו סבל רב, זהו השלב בו נדרש חישוב מסלול מחדש בנוגע לטיפול בחולה. זה הזמן להתאים עבורו טיפול פליאטיבי, הכולל טיפול רפואי, סיעודי, ותמיכה נפשית וסוציאלית בו ובמשפחתו.

הטיפול הפליאטיבי יכול להאט את קצב התקדמות המחלה בשלביה הראשונים ולהקל על סבלו של החולה בשלביה המתקדמים וכן  לשפר את איכות חייו של החולה בערוב ימיו. הלכה למעשה, הטיפול הפליאטיבי מאפשר לחולה לחיות את שארית חייו בכבוד ולמות בכבוד". ד"ר ביטון מסביר כי: "בכל מחלה חשוכת מרפא, ההתדרדרות במצבו של החולה מתבטאת באופן שונה, עם זאת ישנם מספר קריטריונים דומים, המסייעים לקבוע מי נחשב לחולה סופני, הנוטה למות". 

"עם העלייה בתוחלת החיים, הטיפול בחולים במצבים סופניים נעשה מורכב יותר מאחר שחולים רבים סובלים משילוב של מספר מחלות", מציין ד"ר ביטון. "כך לדוגמה חולה אחד יכול לסבול גם מאלצהיימר מתקדם וגם ממחלת לב ו/או סרטן. על כן הטיפול בחולים סופניים, דורש שיתוף פעולה בין אנשי מקצוע מדיסיפלינות שונות: רפואת משפחה, רפואה פנימית, רפואה פליאטיבית ובהתאם למחלות הספציפיות של החולה גם רופאים מתחומי האונקולוגיה, נוירולוגיה, קרדיולוגיה ועוד. כמו כן על מנת לספק תמיכה נפשית וחברתית בחולה ובבני משפחתו, במקרים רבים נדרשת מעורבות של עובדת סוציאלית, פסיכולוג ו/או פסיכיאטר".

מהן המחלות השכיחות המובילות למצב סופני ומחייבות מתן טיפול פליאטיבי? 

בשנת 2009 פרסם מנכ"ל משרד הבריאות חוזר המנחה את קופות החולים ובתי החולים להקים מערך של טיפול רפואי ונפשי תומך לחולים במחלות חשוכות מרפא. בחוזר זה הוגדרו מהן המחלות הסופניות המחייבות מתן טיפול פליאטיבי. 

מבין המחלות אשר מעלות את הסיכון לתמותה במצבים מתקדמים:
מחלות הכוללות תסמינים של דמנציה כדוגמת אלצהיימר ודמנציה וסקולרית.
– מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון וטרשת נפוצה.

מחלות ממאירות – סרטן מסוגים שונים.

 – שבץ מוחי שהוביל לפגיעה קשה.
– מחלות ריאה כרוניות כגון COPD.
– מחלות לב מתקדמות כגון אי ספיקת לב חמורה.
– אי ספיקת כבד חמורה, אי ספיקת כליות חמורה ועוד.

האם מצב סופני יכול להימשך תקופה ארוכה?

ד"ר טל פרגר, מומחית ברפואה משפחה ורפואה פליאטיבית, יועצת פליאטיבית לתחום הוספיס בית של שרן רפואה עד הבית: "בישראל, החוק מגדיר חולה סופני  כחולה בששת החודשים האחרונים לחייו. עם זאת , מצבי מחלה מתקדמים יכולים להימשך גם תקופה ארוכה יותר. . . לדוגמה, חולה הסובל מאלצהיימר יכול להישאר במצב כרוני מתקדם במשך תקופה ארוכה יחסית, שאף עשויה להימשך מספר שנים. לכן חשוב שהחולה או בני משפחתו, במקרה של חולה סיעודי שאינו כשיר, ידעו שעומדת להם הזכות לקבל טיפול פליאטיבי תומך, לא רק בשלב בו מצבו של החולה חמור וסוף החיים קרב.  מומלץ להקל על החולה מוקדם ככל שניתן באמצעות טיפול פליאטיבי, שישפר את איכות חייו ויקל גם על בני המשפחה. הטיפול מגיע לחולה על פי חוק וכדאי לפנות לקופת החולים בהקדם על מנת לממש זכאות זו ".

מהן זכויותיו של החולה הסופני בנושא הטיפול הרפואי?

בשנת 2005 חוקקה הכנסת את חוק "החולה הנוטה למות", במטרה להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה סופני, תוך מתן לגיטימציה לחולה לנהל את פרק הזמן האחרון בחייו, בהתאם לרצונו, בהתייחס לזכותו להימנע מטיפול רפואי מסוים וחיבור למכשירים מאריכי חיים, כל זאת במטרה לאפשר לו איכות חיים מקסימאלית.

החוק נועד להקנות לחולה שליטה ושותפות בהחלטות על הטיפול הרפואי ואוטונומיה בבחירת הטיפול. כפועל יוצא, מאפשר החוק לחולה להשפיע על סיום חייו. למעשה לראשונה עוגנה בחוק הזכות של חולה לסרב לקבל טיפול רפואי מציל חיים. אמנם אין מדובר בסיום חיים אקטיבי או בבקשה מהצוות הרפואי להמתת חסד, אבל כן מדובר באי הארכת החיים וזו למעשה חשיבותו של החוק.

סוגיה זו קיבלה ביטוי כבר בשנת 1996 במסגרת חוק זכויות החולה שקבע כי אין לתת לחולה במחלה חשוכת מרפא, טיפול רפואי אלא אם נתן את הסכמתו מדעת, ולאחר שהמטפל מסר לו את המידע הרפואי הדרוש לו כדי להחליט אם להסכים לטיפול. ואולם החידוש בחוק החולה הנוטה למות הוא שלראשונה, יש התייחסות לזכותו של החולה לסרב לקבל טיפול. 

מי נחשב לחולה סופני?

חוק זכויות החולה הנוטה למות קבע מהם הקריטריונים על פיהם רופא יכול לקבוע שמצבו של חולה הוא סופני. על פי החוק (פרק ד' סעיף 8 א') רופא רשאי לקבוע שמטופל הוא חולה הנוטה למות, "אם נוכח כי המטופל סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שישה חודשים". כמו כן "רופא אחראי, מוסמך לקבוע כי חולה הנוטה למות הוא חולה בשלב סופי, אם נוכח כי הוא מצוי במצב רפואי שבו כשלו כמה מערכות חיוניות בגופו ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שבועיים".

מי רשאי להגדיר האם החולה "נוטה למות"?

על פי חוק החולה הנוטה למות, רק רופא אחראי יכול לקבל את ההחלטה. מי שנחשב לרופא אחראי הוא רופא הממלא את אחד מהתפקידים הבאים:
– מנהל מחלקה.
– מנהל יחידה במוסד רפואי בו מטופל החולה.

– רופא מומחה אחר שמנהל המוסד הרפואי או מנהל המחלקה או מנהל היחידה מינו להיות רופא
  אחראי מטעמם.

– רופא מחוזי של קופת חולים או רופא שמונה על ידו בנושא חולים המטופלים בקהילה. 

– רופא שהוא מנהל מחלקה או מנהל יחידה במוסד רפואי, או רופא מחוזי של קופת חולים המטפל
  בחולה באופן פרטי.

כמובן שההחלטה תתקבל לאחר התייעצות עם הרופאים המומחים המטפלים במטופל.

הארכת חיים – לא בכל מחיר!

במקרים בהם חולה סופני אינו רוצה לקבל טיפול רפואי להארכת חייו, קובע החוק כי אם החולה כשיר לקבל החלטות בנוגע לטיפול בו "יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו". אם החולה אינו כשיר לקבל החלטה, החוק קובע שבמקרה שבו החולה סובל סבל משמעותי, יש להימנע מטיפול רפואי בבעיה הרפואית חשוכת המרפא, לרבות בדיקות, ניתוחים, החייאה, חיבור למכשיר הנשמה, טיפולים כימותרפיים, הקרנות או דיאליזה. בכל מקרה יינתנו לחולה נוזלים וטיפול פליאטיבי להקלה על סבלו, לרבות מתן משככי כאבים, טיפולים פסיכולוגיים, סוציאליים ואחרים. 

יחד עם זאת, קבע החוק כי הזכות של החולה שלא לקבל טיפול מציל חיים, אינה מתירה כל פעולה הקשורה בהמתת חסד. "אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, המכוונת להמית, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גם גרימת מוות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא. אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, שיש בה סיוע להתאבדות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא". 

על פי חוק החולה הנוטה למות, אדם יכול לקבל החלטה האם לקבל טיפול רפואי עתידי או לסרב לקבל את הטיפול, עוד לפני שיגיע למצב סופני, באמצעות מתן הנחיות כתובות לצוות הרפואי על ידי מילוי טופס בנוכחות שני עדים שאינם בני משפחה או בעלי אינטרס כלכלי; או באמצעות מתן ייפוי כוח לאדם קרוב לחולה – בן משפחה או אדם קרוב רגשית, או בפני וועדה במוסד הרפואי או הסיעודי בו מאושפז החולה. יצוין כי אין חובה למנות מיופי כוח, אך אם ממנים יש לעשות זאת בהסכמתם ובחתימתם של מיופי כוח עליהם ניתן לסמוך שינהגו לפי רצון החולה, אם הוא לא יוכל להחליט בעצמו.  

מי רשאי למלא הנחיות מקדימות וכיצד ממלאים את הטופס?

"מילוי הנחיות מקדימות לפי חוק החולה הנוטה למות, מאפשר למבוגרים מגיל 17 שהם כשירים על פי החוק, למלא טפסים מטעם המדינה ובהם ניתנת האפשרות, לאדם בריא או חולה, לקבוע ולהחליט בנושאים כגון: מהו סבל משמעותי עבורו, מאלו פעולות הוא מבקש להימנע ואלו פעולות הוא מתיר לבצע בשלב המוגדר כמחלה סופנית (הערכה של 6 חודשים) או בשלב סופי (הערכה של עד שבועיים לחיים).

את הטפסים ניתן להדפיס באתר משרד הבריאות ולמלא בעזרת רופא או אחות, כאשר המטופל אינו במצב של חולה הנוטה למות. במקרה בו החולה הוגדר כחולה הנוטה למות, רק רופא יכול לתת הסבר ולחתום על הטופס. יצוין כי בטופס קיימת אפשרות למנות מיופי כוח אשר יעזרו לצוותי הרפואה במצב בו לא יתאפשר לחולה להחליט בעצמו על המשך הטיפול בו. מאחר שהטופס ארוך מאד ויש למלא עמודים רבים, התהליך יכול להתפרש על פני מספר פגישות עם הצוות המטפל בחולה" מסבירה ד"ר פרגר. 

עוד מוסיפה ד"ר פרגר כי "ההנחיות המקדימות נכנסות לתוקף רק כאשר האדם הוגדר כחולה הנוטה למות ושאינו מסוגל להחליט על המשך הטיפול בו, לדוגמה במצב בו החולה מחוסר הכרה או סובל מדמנציה מתקדמת. כל עוד החולה בהכרה ודעתו צלולה, אזי ההחלטה על הטיפול בו נתונה בידיו גם אם החלטה זו שונה מההחלטות שהוא ציין בטופס ההנחיות המקדימות.

לאחר מילוי טופס הנחיות מקדימות, נשלח הטופס אל המרכז הלאומי להנחיות מקדימות ונשמר שם. תוקפן של ההנחיות נשמר עד חמש שנים, אולם ניתן להאריך את ההנחיות, לשנותן או לבטלן באמצעות טפסים ייעודיים".  ד"ר פרגר ממליצה לצלם את הטופס המלא והחתום ולשמור עותקים אצל רופא המשפחה, בני משפחה וכל מי שיכול להיות בקרבת החולה בשעת אמת.

ד"ר איב ביטון מוסיף: "במצב בו חולה הנוטה למות אינו מסוגל לקבל החלטות, יש צורך לקבוע מי מטעמו יהיה שותף בקבלת ההחלטות על הטיפול בו. לכן קבע המחוקק כי במצב בו החולה אינו כשיר, תיעשה בדיקה האם החולה נתן הוראות מקדימות טרם ההתדרדרות במצבו או מינה מיופה כוח מטעמו. מידע רפואי בנוגע להמשך הטיפול בחולה, יימסר רק למיופה כוח או לקרוב משפחה המשמש כאפוטרופוס של החולה.

למעשה כאשר אנחנו מטפלים בחולים הנוטים למות במסגרת של הוספיס בית, אנחנו מתחשבים ברצונותיו של החולה באשר לטיפול התומך והוא שותף מלא בתכנון התוכנית הטיפולית. אולם כאשר החולה אינו כשיר, בני המשפחה הקרובה ולעיתים גם המטפל/ת הסיעודי השותף בטיפול התומך, הם אלו המסייעים לצוות בהחלטות על המשך הטיפול. זאת כמובן לאחר הכרות עם הצוות ותוך שיתוף פעולה מלא ובהתאם להנחיות הצוות הרפואי שלנו אשר מגיע באופן קבוע לביתו של החולה". 

"…… ככלות כוחי אל תעזבני. (תהילים ע"א ט')

מערכת הבריאות מכירה בזכותו של חולה סופני, לקבל טיפול תומך על מנת להקל עליו בערוב ימיו והיא מממנת באופן מלא את הטיפול התומך, הפליאטיבי. 

מה כולל הטיפול הפליאטיבי?

חוק החולה הנוטה למות, מתייחס בהרחבה לצורך להקל על סבלו של החולה הסופני ולטיפול הרב-מערכתי שיש לספק לו למטרה זו, לרבות טיפול וליווי רפואי וסיעודי תמיכה פסיכולוגית, סיעודית וחברתית. החוק גם מבקש לעגן את זכויות בני משפחתו של החולה ומתייחס לכך שיש לפעול ככל שניתן כדי להקל על בני משפחתו של חולה הנוטה למות. "תמצית הרפואה הפליאטיבית היא להקל על כאב וסימפטומים אחרים וכן לסייע בקבלת החלטות מתוך הראייה ששמירה על איכות החיים שנותרו חשובה מהארכת סבל", מדגישה ד"ר פרגר.

לדבריה: "מתן טיפול פליאטיבי אין משמעותו הפסקה או מניעה של טיפולים רפואיים, סיעודיים ופסיכולוגיים מהמטופל. מלבד איזון כאב וטיפול בסימפטומים המונעים נוחות מרבית כגון: בחילות והקאות, עצירות, גרד ועוד, במסגרת הטיפול התומך בבית, חברת שרן מספקת תמיכה בצרכים אחרים של החולים בבית.

הצוות תומך במטופלים המוזנים באופן מלאכותי, דואג למניעת התייבשות ע"י מתן עירויי נוזלים, נותן טיפול תרופתי בעירוי בעת הצורך, מטפל בצנתרים למיניהם ועוד. יתר על כן, עובדים סוציאליים של החברה מסייעים במיצוי זכויות ובתמיכה רגשית למטופל ולמטפלים העיקריים. הצוות המטפל משתדל תמיד ליצור קשר עם גורמים אחרים המטפלים בחולה, עוזר בהדרכה וסיוע מול קופות החולים והרשויות".  

תמיכה נפשית וסוציאלית לחולה ולבני משפחתו

"הטיפול באדם הנוטה למות מורכב מאוד, מאחר שלמצבו הפיזי הירוד ולתסמיני המחלה הקשים מהם הוא סובל, נוסף גם מצב נפשי ירוד מאד. במקרים רבים חולים סופניים, סובלים גם מחרדות ומדיכאון וחשוב לתת לחולה מענה הולם, הן על ידי טיפול תרופתי והן באמצעות שיחות עם עובדת סוציאלית או פסיכולוגית", מציינת עפרה כהן, מנהלת השרות הסוציאלי בשרן – רפואה עד הבית.

לדבריה: "לעיתים גם בני המשפחה הקרובה סובלים מסטרס נפשי ויש  להיות ערים לכך ולתת להם תמיכה וסיוע. השילוב של טיפול מסביב לשעון, סבלו של בן המשפחה האהוב, מצבו ההולך ומתדרדר והסוף הקרב, קשה מנשוא. על מנת לתמוך בחולה ובבני משפחתו, הטיפול הפליאטיבי כולל גם בבוא העת, הכנה לקראת המוות וליווי בתהליך הפרידה"

היכן ניתן הטיפול הפליאטיבי?

ד"ר טל פרגר: "הטיפול הפליאטיבי יכול להינתן במסגרות שונות – בבית, במוסד לשהות ממושכת, בהוספיס או במחלקה בבית חולים על רקע אקוטי. כל האפשרויות ממומנות במלואן על ידי קופות החולים לחולים המוגדרים כחולים במצב סופני. הפתרון של הוספיס בית מאפשר לחולה לסיים את חייו בכבוד, בסביבתו המוכרת והעוטפת, כשלצידו בני משפחתו. עבור בני המשפחה, הטיפול במסגרת של הוספיס בית, מאפשר לנהל חיי שגרה עד כמה שניתן וחוסך להם עיסוק רב ומתח נפשי מיותר בתיאום תורים, בירוקרטיה מול מערכת הבריאות ונסיעות חוזרות ונשנות לבית החולים. עם הרפואה המתקדמת ומערכות ניטור מרחוק, הטיפול הביתי הינו חלופה מצוינת ובטוחה לאשפוז בבית החולים". 

על הפן הנפשי-חברתי מוסיפה העובדת הסוציאלית עפרה כהן: " השהות בבית מעניקה ביטחון, רוגע ואוירה חמה ומחבקת לכל אדם, קל וחומר עבור אדם השרוי במצוקה לנוכח מחלתו המתקדמת. הבחירה לקבל את מלוא הטיפול בבית, תורמת לחוסן הנפשי של החולה ובני משפחתו ו מקלה על בן המשפחה הנחשב למטפל העיקרי. 

השהייה במקום המוכר והנוח, תוך שמירה על שגרת היום מאפשרת לחולה לשלוט בחייו וליהנות מאיכות חיים מרבית, במגבלות הקיימות. לעומת זאת, אשפוז בבית חולים או במוסד סיעודי מפר את שגרת החיים של כל המשפחה ומאלץ את החולה לשהות לאורך זמן בסביבה נעדרת כל פרטיות. הבחירה של החולה לסיים את החיים בבית, מספקת לו גם סוג של נחמה. מכל מקום חשוב להדגיש כי לכל חולה ולבני משפחתו, הזכות לבחור מבין האפשרויות הקיימות, היכן יטופל, והיכן ואיך יסיים את חייו".

האם העלות של טיפול פליאטיבי בבית ממומנת במלואה על ידי קופת החולים?

חולה סופני באחת או יותר מהמחלות שהוזכרו לעיל' זכאי למימון מלא של טיפול תומך (פליאטיבי) בביתו, במסגרת של הוספיס בית.

איך מקבלים הפנייה לשירות הוספיס בית של שרן רפואה עד הבית?

אם הנך חולה במחלה כרונית במצב מתקדם, מרותק רב הזמן לבית או שהוגדרת כחולה בשלב סופני, עליך לפנות לרופא המשפחה בבקשה לקבל טיפול פליאטיבי. הטיפול יכול להינתן ע"י הקופה המבטחת דרך יחידות לטיפול בית ועבור מבוטחי קופות החולים מכבי, לאומית וכללית הטיפול ניתן גם ע"י חברת שרן, המספקת שירות פליאטיבי ללא עלות למטופל ולמשפחתו.  

במקרה בו החולה מאושפז בבית חולים, יש לפנות למוקד קופת החולים הנמצא בבית החולים להסדרת ההפניה.

מה כולל שרות הוספיס בית של שרן?

  • צוות מקצועי רב-תחומי, קבוע ובעל ניסיון רב בטיפול בחולים מורכבים, כרוניים ואונקולוגיים. הצוות הטיפולי של שרן הכולל: רופא/ה, אח/אחות, עובדת סוציאלית, מגיע לביקורי בית סדירים: האח/ ות לפחות אחת לשבוע (או יותר בהתאם לצורך), העובדת הסוציאלית והרופא אחת לשבועיים ובמידת הצורך יותר.
    יודגש כי חברת שרן, עוסקת במתן שרותי רפואה בבית מאז 2004 והיא הוותיקה והמנוסה בתחום.
  • הנפקת מרשמים לתרופות.
  • דיווח שוטף לרופא המשפחה.
  • תיק רפואי ממוחשב ומאובטח.
  • זמינות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
  • סיוע בהשגת עזרים רפואיים ממשרד הבריאות ומעמותות חולים.
  • סיוע במיצוי זכויות מול קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי.
  • הגשמת משאלות בסיוע עמותות חולים.

 

אנו עומדים לרשותך לכל שאלה, 24/7 בטלפון: 1-700-50-85-86

שרן רפואה עד הבית

הצורך שלכם – המענה שלנו 

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל      Webmanager

השאירו פרטים לתיאום פגישת ייעוץ





מאשר הרשמה לדיוור