למידע נוסף והתייעצות

השאירו פרטים ואנו נחזור אליכם בהקדם

>

איך לתפקד עם בן זוג חולה סרטן

איך מתמודדים עם הטיפול בבן זוג חולה במחלה סופנית והאם קיים הבדל בין תפקוד האישה כ- Care Giver בהשוואה לתפקודו של הגבר?

שירלי שני

הטיפול בבן זוג חולה במחלה סופנית, תובע כוחות נפשיים רבים. אמנם החולה הוא זה שסובל מכאבים ומהתדרדרות פיזית וכמובן מחרדות ופחד מפני המוות ומפרידה מבני המשפחה. אבל גם בן הזוג חווה רעידת אדמה. שגרת החיים מופרת והם נאלצים לקחת על כתפיהם את מטלות הטיפול, הבית, הפרנסה, טיפול בבירוקרטיה מול מערכת הבריאות והביטוח הלאומי, טופסולוגיה שלא נגמרת וכמובן גם להיות שם עבורו בפן הרגשי: להכיל את הכאב, הפחדים, העצב והתסכול של החולה, לגלות כלפיו אמפטיה, חמלה והבנה.  

איך מתמודדים עם המעמסה הנפשית והפיזית מבלי לקרוס?

ד"ר איב ביטון, המייסד והמנהל הרפואי של "שרן – רפואה עד הבית", אשר טיפל באלפי חולים במסגרת הוספיס בית מסביר: "בגלל המעמסה הגדולה, אחד מהעקרונות המנחים של התוכנית הלאומית לטיפול פליאטיבי ומצבי סוף חיים שניסחו במשרד הבריאות, מתייחס לליווי של בני משפחת החולה והקלה גם על מצוקותיהם.

מניסיוני, בראש ובראשונה אני ממליץ לא להתמודד לבד. זה הזמן לשתף ילדים בוגרים, בני משפחה וחברים טובים ולא להסס לבקש עזרה מכל מי שיכול להושיט יד. בפן הנפשי, חשוב להסתייע בשיחות עם פסיכולוג או עובדת סוציאלית כדי לשתף במצוקות ובתחושות ו/או להצטרף לקבוצת תמיכה של בני/בנות זוג של חולים סופניים, על מנת לשתף וללמוד מניסיונם של אחרים".

"כדי לשמור על שגרה בתוך כל הכאוס, ממליץ ד"ר ביטון להקפיד לקחת מדי יום הפסקה כדי למלא מצברים, לא לוותר על יציאה מהבית – על חוגים, תחביבים ומפגשים עם חברות וחברים, לפרוק מתחים באמצעות ספורט או כל כלי שמאפשר ביטוי: כתיבה, ציור ונגינה. ולמי שעובד, חשוב לשמור על מקום העבודה, הן כדי לשמור על שגרה והן כדי שלא לפגוע בהכנסה".

 

"הוספיס בית" – שקט נפשי לחולה ולמשפחה

אחת האפשרויות שמספקת שקט נפשי הן לחולה והן לבני משפחתו היא מסגרת של "הוספיס בית", שרות המיועד לחולים הנוטים למות ממחלת הסרטן או מחלה כרונית חשוכת מרפא כגון: אי ספיקת לב, כליות, ניוון שרירים, דמנציה ועוד. שרות הוספיס בית כלול בסל הבריאות והוא ניתן ללא עלות למטופלים, לאחר שקופת החולים אישרה את מצבו הרפואי של החולה כסופני".

לדברי ד"ר ביטון, "הטיפול שאנו מעניקים במסגרת הוספיס בית על ידי צוות קבוע, מוגדר כרפואה תומכת (פליאטיבית), שמטרתה לצמצם ככל שניתן את סבלו הפיזי של החולה ולהקל על תסמינים פיזיים כגון כאב, בחילות וקוצר נשימה וכן להקל על סבלו הנפשי באמצעות מתן טיפול לתסמיני דיכאון וחרדה וכן ליווי רגשי על ידי עובדת סוציאלית. הצוות המלווה את החולה עד לפטירתו, עושה כל שניתן כדי לאפשר לו חיים איכותיים.
האפשרות לקבלת הטיפול בבית, בסביבה הטבעית, הנוחה והמחבקת, נותנת לחולה שקט נפשי ותחושה שהוא שולט על שגרת חייו, למרות המחלה. ולבני משפחתו ניתנים תמיכה, עידוד וכלים להתמודדות עם המחלה והאבדן הצפוי".

את ההתמודדות הקשה, מתאר מאיר פלד שטיפל בבת זוגו ז"ל: "בחודש הראשון, טיפלתי בה לבד ודי מהר הגעתי למצב שלא יכולתי להרים אותה או לעזור לה בצורה עצמאית. מהרגע שדימה, אח בכיר בשרן נכנס לחיינו, הוא שינה אותם ללא הכר. עזר לי בכל התלבטות ובכל בעיה. ממש התקשרנו אליו רגשית. הרגשתי ביטחון שיש לי מעטפת תומכת, במיוחד לנוכח התקדמות המחלה והקשיים שנלוו לטיפול היומיומי".

האם יש הבדל בהתמודדות בין אישה לבין גבר בתפקיד ה- Care Giver?

מחקרים שנעשו בארה"ב מצביעים על כך, שבכל רחבי העולם, נשים נוטות יותר לקחת על עצמן את תפקיד ה- Caregiver, כאשר בן משפחה חולה. "מניסיוני" משתף ד"ר ביטון, "לנשים יש נטייה גדולה לקחת הכל על עצמן ולא לבקש עזרה, כדי שלא לפגוע בבני המשפחה. הן הופכות להיות וונדר וומן: מטפלות בבעל החולה, בילדים, בבית ועובדות, כך שהן לא מטפלות בעצמן לא פיזית ולא נפשית. אחד הדברים החשובים שאנחנו מבקשים מהילדים הוא לדרבן את האמא ללכת לרופא המשפחה ולהיבדק וכן לצאת להתאוורר. המעמסה הפיזית והנפשית היא מתכון לקריסה, שבדרך כלל מגיעה לאחר שהבעל נפטר.

גם כחולות, נשים לא רוצות להוות נטל. אחד המקרים הזכורים לי הוא של אישה שחלתה בסרטן השד וסבלה מתופעת לוואי מוכרת של פצע בעור שהדיף ריח רע. הפגיעה הסובייקטיבית בדימוי גופה, הובילה אותה להסתגרות. היא לא רצתה להראות בפני בעלה בעליבותה ולא לפגוע בו, עד כדי כך שהיא עברה לגור בממ"ד. בעלה הרגיש חוסר נוחות על כך שאינו יכול לעזור לה ולאחר שהוא פנה אלינו, מלבד טיפול בפצע כדי להפיג את הריח הרע, נתנו לרעייתו כלים לדעת לקבל עזרה ממנו ואותו הנחנו איך להיכנס אליה, להיות שותף ולהעניק לה תמיכה נפשית".

עפרה כהן, העובדת הסוציאלית של "שרן – רפואה עד הבית" מסבירה: "נשים נוטות לבטא את יגונן בדיכאון, בביטוי רגשי מילולי ובחיפוש עזרה נפשית, לעומתן אצל גברים חיפוש עזרה נפשית יוצר איום משמעותי על תפיסתם את תפקידם ועל הערכתם העצמית .הודאה בקשיים רגשיים לנוכח מחלת בן הזוג, אינה גורעת מתדמית האישה מכיוון שהנורמות הנשיות מאפשרות ביטוי רגשות ולכן, פנייה לעזרה היא לגיטימית. בניגוד לכך, גבר המחפש עזרה, נתפס כחלש, פגיע וחסר יכולת, על כן גברים נוטים פחות לבקש סיוע מקצועי נפשי ולשתף ברגשותיהם".  

 

מהם ההבדלים בהתמודדות עם המתח הנפשי?

לדברי עו"ס כהן "נשים נוטות יותר להישען על מערכות חברתיות ויש להן ביטחון רב יותר ביצירת קשר עם מקורות עזרה. לכן בהתמודדות עם מחלת בן זוגן, הן יותר נעזרות בטיפולים פסיכולוגיים פרטניים, בקבוצות תמיכה, בקבלת סיוע באמצעות קווי יעוץ טלפונים וכן בפורומים. לעומתן, הגברים יותר אקטיביים ומשימתיים. הם יביעו את יגונם בדרכים עקיפות כגון: הגברת פעילויות ואף התמכרויות שיובילו לתגובות סומטיות: עלייה בלחץ הדם, כאבים גופניים, אובדן תיאבון והרגשת תשישות".

בנוגע לפחד להישאר לבד, מסבירה כהן כי "אובדן בן זוג עלול לפגוע פגיעה קשה בתחושת הקיום והזהות של הנותר בחיים. נשים וגברים אשר בעיקר טיפלו בבן הזוג החולה ולא טיפחו תחומי עניין וקשרים מחוץ לקשר הזוגי, יחששו יותר להישאר לבד, לעומת מי שניהל אורח חיים אינטנסיבי ועצמאי.  מידת הפחד, הן אצל נשים והן אצל גברים תלויה במשאבים, כמו מצב בריאותי, מצב קוגניטיבי, מצב כלכלי ותמיכה חברתית פורמלית ובלתי פורמלית. ככל שיש יותר משאבים לבן הזוג הנותר, כך מידת הפחד להישאר לבד נמוכה יותר וההפך".

 

פרטים נוספים על שרות "הוספיס בית שרן" בטלפון: 03-7545954

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל